<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן נ"ד</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שאלת באלמנה שהגבו לה בית דין קרקע בשומא על פי בקיאין אבל לא עשו הכרזה, מהו מי אמרינן דלא בעי הכרזה אלא כששמו לאחר אבל לאלמנה בשומא גרידא סגי לה. ובכל הארץ הזאת כשבית דין מגבין קרקע לאלמנה בכתובתה, שמין לה ואין מכריזין כלל. תשובה שום היתומים בין לבעל חוב בין לאלמנה הכרזה בעי. ובהדיא תניא בריש פרק שום היתומים [ערכין כ"א ע"ב] שום היתומים שלשים יום ומכריזין בבוקר ובערב ואומר שדה פלוני בסימניה ובמצרניה כך היא יפה וכך היא (שוה) [שומה] כל הרוצה ליקח יבא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו, ואמרינן עלה פרק אלמנה ניזונית [כתובות ק' ע"ב] דלא שנא שליח ולא שנא בית דין, וגרסינן התם (דלא שנא שליח ולא שנא) בית דין שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין. ולעולם מכריזין חוץ מתלת, דגרסינן התם אמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. ואף על פי שאמרו דבמקום שאין מכריזין מוכרין שלא בהכרזה, וכדאמר רב נחמן פרק אלמנה [שם] מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא, ואמרת שלא נהגו בכל אותה הארץ להכריז כשמגבין כתובה לאלמנה, מסתברא שאין זה קרוי מקום שאין מכריזין, דלא אמרו אלא כשנמנעין מלהכריז מחמת שלא ימנעו מלקנות ובלא הכרזה טבא להו ליתמי, וכדאמרינן התם מאי טעמא לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא סבור מינה משום דבקיאי בשומא אמר ליה רב יוסף בר מניומי לדידי מיפרשא לי מיניה דרב נחמן משום דקרו ליה בני אכלי נכסי דאכרזתא, כלומר ומשום כך כל שמכריזין ריעא להו ליתמי דליכא דזבין כל שהכריזו. אבל בארץ ההיא שנמנעין מלהכריז כשמגבין לאלמנה בלא טעם טועין בדבר משנה הם וחוזרים.
